וישב

📜 סיפור הפרשה

פרשת וישב פותחת כך: יעקב אבינו יושב בארץ כנען, ארץ מגורי אביו, אחרי שנים רבות של נדודים. יש לו בן צעיר בשם יוסף, בן שבע עשרה, שהיה החביב עליו ביותר מכל אחיו. יעקב אהב את יוסף כל כך, שהוא עשה לו כתונת פסים, בגד מיוחד ויפה. אבל האהבה הגדולה הזאת גרמה לאחים לקנא ביוסף, והם לא הצליחו לדבר איתו בשלום.

יוסף חלם שני חלומות מיוחדים. בחלום הראשון הוא ראה שהוא ואחיו אוספים אלומות שיבולים בשדה, ואלומתו של יוסף עומדת זקופה בעוד אלומות האחים משתחוות לה. בחלום השני ראה את השמש, הירח ואחד עשר כוכבים משתחווים לו. כשיוסף סיפר לאחיו את החלומות, הקנאה שלהם רק גדלה, ואפילו אביו הוכיח אותו על כך.

יום אחד שלח יעקב את יוסף לבדוק מה שלום אחיו הרועים בשכם. כשראו האחים את יוסף מתקרב מרחוק, הם תכננו לפגוע בו. ראובן הבכור הציל את חייו והציע להשליך אותו לבור ריק במקום להרוג אותו, כדי להחזירו מאוחר יותר לאביו בסתר. אחר כך, לפי הצעת יהודה, מכרו האחים את יוסף לסוחרים שהיו בדרכם למצרים, תמורת עשרים כסף.

האחים טבלו את כתונת הפסים בדם, הביאו אותה ליעקב, וסיפרו לו שחיה טורפת אכלה את יוסף. יעקב אבינו התאבל מאוד וסירב להתנחם. בהמשך הפרשה מסופר גם על יהודה ומשפחתו, ועל הולדת בניו, שמהם יבוא בעתיד בית דוד המלך.

בינתיים הגיע יוסף למצרים ונמכר לביתו של פוטיפר, שר פרעה. התורה כותבת עליו: 'וַיְהִי ה' אֶת יוֹסֵף וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ'. יוסף עמד באמונתו וסירב לחטוא, ובגלל עלילת שווא נכלא בבית הסוהר. גם שם ה' היה איתו, והוא זכה לאמון שר בית הסוהר. שם פגש את שר המשקים ושר האופים של פרעה, ופתר את חלומותיהם בדיוק כפי שיתגשם: שר המשקים חזר לתפקידו, ושר האופים נענש, כדברי יוסף.