קדושים

📜 סיפור הפרשה

בפרשת קדושים ה' אומר למשה לדבר אל כל עדת בני ישראל ולומר להם 'קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלוקיכם'. זו קריאה מיוחדת, כי כאן ה' פונה לא רק למנהיגים אלא לכל העם, ילדים וגדולים, ומבקש מכולם להתנהג בקדושה בחיי היום יום.

הפרשה מלאה במצוות בין אדם לחברו: לכבד אבא ואמא, לשמור שבת, לא לפנות אל עבודה זרה, להשאיר לעניים פאה בשדה ולקט משדה שנפל, לא לגנוב ולא לשקר ולא להישבע לשקר, לא לעשוק ולשלם לפועל את שכרו בזמן, לא לקלל חירש ולא להניח מכשול לפני עיוור, לשפוט בצדק, לא לרכל, ולא לשנוא בלב אלא להוכיח בעדינות ולא לנקום ולא לנטור. וכאן מופיע גם הפסוק המפורסם: 'ואהבת לרעך כמוך', לאהוב את החבר כמו שאוהבים את עצמנו.

בפרשה יש עוד מצוות מיוחדות: לא לערבב שני מיני זרעים בשדה אחד, לא ללבוש בגד מצמר ופשתן יחד (שעטנז), דיני פירות אילן חדש (עורלה) שבשלוש השנים הראשונות אסור לאכול מהפרי, בשנה הרביעית הפרי קדוש, ובשנה החמישית מותר לאכול. יש גם ציווי לא לאכול דם, לא לעגל את פאת הראש והזקן, לקום לכבוד זקן, לאהוב את הגר כי היינו גרים במצרים, ולנהוג ביושר במידות ובמשקלות במסחר.

בהמשך הפרשה, בפרק כ', מזהיר ה' בחומרה רבה מפני עבודה זרה כמו עבודת המולך ומדרכים רעות נוספות, כדי ללמד את עם ישראל להתרחק מהשפעות רעות ולהישאר עם קדוש לה'.

פרשת קדושים מלמדת אותנו שקדושה היא לא רק דבר גדול בבית המקדש, אלא גם דברים קטנים כמו לדבר יפה, לעזור לחלש, ולהיות הוגנים עם כולם, כל יום.