בהר

📜 סיפור הפרשה

פרשת בהר פותחת בכך שה' מדבר אל משה בהר סיני, ומלמד אותו את מצוות השמיטה המיוחדת. כל שנה שביעית, בני ישראל צריכים לתת לשדות, לכרמים ולפרדסים שלהם לנוח לגמרי, בלי לזרוע ובלי לקצור כרגיל. זה מלמד את כולם שהאדמה באמת שייכת לה', ואנחנו רק שומרים עליה.

אחרי שסופרים שבעה מחזורים של שמיטה, ארבעים ותשע שנה בסך הכל, מגיעה שנה חמישים מיוחדת מאוד שנקראת יובל. ביום הכיפורים של אותה שנה תקעו בשופר בכל הארץ, והכריזו את המילים המפורסמות: וקראתם דרור בארץ לכל יושביה. בשנת היובל כל העבדים העברים יצאו לחופשי וחזרו למשפחותיהם.

שנת היובל גם החזירה אדמות לבעלים המקוריים שלהן. מכיוון שארץ ישראל חולקה בין השבטים והמשפחות, אם מישהו נאלץ למכור את שדהו כי העני, האדמה חזרה אליו או לילדיו בשנת היובל. כך כל משפחה נשארה קשורה לנחלתה לנצח.

הפרשה מלמדת גם כללים חשובים על קנייה ומכירה הוגנת של אדמה, ועל כך שלא לרמות אחד את השני במסחר. היא מצווה שכאשר יהודי מתרושש, צריך לתמוך בו ולחזק אותו, כמו להחזיק במישהו שמתחיל ליפול, כדי שלא ישקע עוד יותר בעוני.

לבסוף, פרשת בהר אוסרת לגבות ריבית מיהודי שלווה כסף כי הוא נזקק, ומתארת את דיני העבד העברי, ומלמדת שיש להתייחס אליו בטוב לב ובכבוד, כי באמת כל בני ישראל שייכים לה', שהוציא אותם ממצרים כדי שיהיו עבדיו.