ראה

📜 סיפור הפרשה

פרשת ראה פותחת במילים המיוחדות של משה רבנו לעם ישראל: ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה. משה מסביר שאם נשמור את מצוות ה' נזכה לברכה, ואם נסור מהדרך הטובה תבוא קללה. לימים, כשבני ישראל ייכנסו לארץ, יעמדו חלק מהשבטים על הר גריזים לומר את הברכות וחלק על הר עיבל לומר את הקללות.

בפרשה מצווה משה את העם להימנע מכל עבודה זרה ולנתוץ את מקומות הפולחן של עמי כנען. במקום זאת, יביאו בני ישראל את קרבנותיהם רק למקום אחד שה' יבחר בו, המקום שבו יבנה בית המקדש. משה גם חוזר על סימני הכשרות של בעלי חיים, כדי שהעם ידע אילו בהמות וחיות מותר לאכול.

הפרשה מלמדת על מצוות רבות של נתינה וחסד. כל שנה שביעית, שנת השמיטה, מצווה להשמיט חובות ולשחרר עבדים עבריים, ואף לתת להם מתנות ביד רחבה כשהם יוצאים לחופשי. משה מזהיר שאסור לחסום את היד מן העני, ואומר את המשפט הידוע פתוח תפתח את ידך לאחיך לעניך ולאביונך בארצך.

משה מזהיר גם מפני נביאי שקר ומפני אנשים המנסים לפתות לעבודה זרה, אפילו אם מדובר בקרוב משפחה אהוב, ומצווה שלא לרחם עליהם ולא להאזין להם. כמו כן מוזכר איסור להתגודד ולפצוע את הגוף כאות אבל, כי בני ישראל הם עם קדוש לה'.

לקראת סוף הפרשה מפרט משה את שלושת הרגלים, חג הפסח, חג השבועות וחג הסוכות, שבהם עולים כל הזכרים לרגל אל המקום שה' יבחר. הפרשה מלמדת אותנו שהבחירה בידינו, ושכאשר אנחנו נותנים לזולת בלב שלם ושומרים את המצוות באהבה, אנחנו ממשיכים את הברכה שהובטחה לנו.