קרח

📜 סיפור הפרשה

קרח היה איש משבט לוי, ולמעשה בן דודו של משה. הוא קינא במנהיגות של משה ואהרן, ואסף סביבו מאתיים וחמישים מנהיגים חשובים מהעם שהסכימו איתו. הם באו למשה ולאהרן ואמרו, כל העדה כולם קדושים, ומדוע אתם מתנשאים על קהל ה'.

משה ענה להם בענווה. הוא הציע מבחן הוגן, כל אחד ייקח מחתה, יניח בה קטורת, ויביא אותה לפני ה' למחרת בבוקר. מי שה' יבחר להתקבל אצלו, יתגלה בבירור. משה גם הזהיר את דתן ואבירם, שני חבריו של קרח, אך הם סירבו אפילו לבוא לדבר איתו.

למחרת קרה דבר מדהים. משה אמר לעם להתרחק מאוהלי קרח, דתן ואבירם. פתאום נפתחה האדמה ובלעה אותם, יחד עם משפחותיהם ורכושם, והאדמה נסגרה מעליהם. באותו רגע יצאה אש מלפני ה' ואכלה את המאתיים וחמישים האיש שהקטירו את הקטורת. התורה מספרת לנו שהאדמה פתחה את פיה, נס חדש לגמרי שלא היה כמותו.

לאחר מכן התלונן העם שמשה ואהרן גרמו למיתות האלה, ומגפה פרצה בעם. משה אמר לאהרן לקחת מהר קטורת ולעמוד בין החיים למתים, והמגפה נעצרה, אך למרבה הצער כבר מתו ארבעה עשר אלף ושבע מאות איש.

כדי להוכיח פעם אחת ולתמיד את מי בחר ה' לכהן גדול, הניח משה שנים עשר מטות עץ, אחד לכל שבט, באוהל מועד למשך הלילה, כאשר מטה אהרן ייצג את שבט לוי. בבוקר, רק מטה אהרן הוציא ניצנים, פרח, ונתן שקדים בשלים, והראה בבירור שה' בחר באהרן ובמשפחתו לכהונה. הפרשה מסתיימת בכך שה' מתאר את המתנות המיוחדות, כמו תרומה ומעשר, שהעם חייב לתת לכהנים וללוויים המשרתים במשכן.