שופטים

📜 סיפור הפרשה

פרשת שופטים פותחת בציווי למנות שופטים ושוטרים בכל שערי הערים, כדי שיהיה משפט צדק לעם ישראל. משה רבנו אומר את הפסוק המפורסם "צדק צדק תרדוף", ללמד אותנו שחשוב לא רק לעשות משפט צדק אלא גם להשתדל ולרדוף אחריו בכל מקום.

הפרשה מזהירה לא לקחת שוחד, כי השוחד מסמא את עיני החכמים ומעוות דין. כמו כן אסור לנטוע עץ אשרה או להקים מצבה ליד מזבח ה', ואסור להביא לה' קרבן בעל מום.

הפרשה מלמדת על מלך ישראל. אם העם ירצה למנות מלך, הוא צריך להיות מבני ישראל, לא ירבה לו סוסים, נשים, כסף וזהב יותר מדי, ועליו לכתוב לעצמו ספר תורה ולקרוא בו כל ימי חייו כדי שלבו לא יתגאה על אחיו.

משה מבטיח לעם שה' יקים להם נביא כמותו, ומזהיר לא לפנות למכשפים, קוסמים ומגידי עתידות. הפרשה גם מצווה להפריש ערי מקלט נוספות לרוצח בשגגה, ומלמדת שצריך שני עדים או שלושה כדי להעניש אדם, ועד שקר ייענש באותו עונש שרצה להביא על חברו.

בסוף הפרשה מובאים דיני מלחמה: מי שבנה בית חדש, נטע כרם, אירס אישה או פחדן, פטור מלצאת למלחמה. אסור לכרות עצי פרי בזמן מצור על עיר, מצווה שנקראת בל תשחית. ואם נמצא הרוג בשדה ולא נודע מי הרגו, זקני העיר הקרובה עורכים טקס מיוחד של עגלה ערופה.