בחוקותי

📜 סיפור הפרשה

פרשת בחוקותי היא הפרשה האחרונה בספר ויקרא. היא פותחת במילים המפורסמות: אם בחוקותי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם. ה' מבטיח לעם ישראל שאם ילכו בדרך התורה וישמרו את המצוות, הם יזכו לברכות גדולות ומופלאות.

התורה מתארת את הברכות בפירוט. הגשם ירד בזמנו, האדמה תיתן יבול רב והאילנות ייתנו פרי בשפע, עד כדי כך שהדיש יימשך עד הבציר והבציר יימשך עד הזריעה. עם ישראל יאכל לחמו לשובע וישב בארצו בבטחה, בלי לפחד מחיות רעות או ממלחמות, ושלום ישרור בארץ. ה' מבטיח גם להתהלך בתוך העם, כלומר להשרות את שכינתו בקרבם.

לצד הברכות, מזהירה הפרשה מה עלול לקרות אם עם ישראל יעזוב את דרך התורה. יש בפרשה אזהרות קשות, אבל התורה מבטיחה שגם אם עם ישראל יחטא ויתרחק, ברגע שישוב בתשובה ויתוודה, ה' יזכור את בריתו עם אברהם, יצחק ויעקב ולא יעזוב את עמו לגמרי.

לקראת סוף הפרשה עוברת התורה לנושא אחר לגמרי: דיני ערכין. מי שנודר לתת לבית המקדש את ערכו, כלומר את שוויו, של אדם, משלם סכום קבוע לפי גיל ומין האדם, כפי שנקבע בתורה. הפרשה מוסיפה גם דינים על הקדשת בהמות, בתים ושדות לבית המקדש, ועל מעשר בהמה, שבו כל בהמה עשירית שעוברת תחת המקל של הרועה מוקדשת לה'.

פרשת בחוקותי מסיימת את ספר ויקרא במילים: אלה המצות אשר צוה ה' את משה אל בני ישראל בהר סיני. נהוג לומר בסיום כל אחד מחמשת חומשי התורה את הביטוי חזק חזק ונתחזק, כדי לחזק זה את זה בלימוד התורה.