ואתחנן

📜 סיפור הפרשה

פרשת ואתחנן נפתחת בתחינה נוגעת ללב. משה רבנו מספר לעם ישראל שהוא ביקש והתחנן לפני ה' 515 פעמים שיתן לו להיכנס לארץ ישראל. אבל ה' אמר לו: 'רב לך, אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה'. במקום זאת, ה' אומר למשה לעלות אל ראש הפסגה ולהביט על הארץ מרחוק, כי משה ימות בעבר הירדן ולא ייכנס אליה בעצמו.

משה ממשיך ומזהיר את העם לשמור את התורה ולא להוסיף עליה ולא לגרוע ממנה. הוא מזכיר להם שראו בעיניהם איך ה' דיבר איתם באש מתוך ההר בהר סיני, ומבקש מהם שלא ישכחו את היום הגדול הזה, ושיספרו על כך לילדיהם ולנכדיהם. משה מזהיר בחום מפני עבודה זרה, כי ה' הוא אלוקים אחד ואין עוד מלבדו.

בפרשה זו משה מפריש שלוש ערי מקלט בעבר הירדן המזרחי, בצר, ראמות וגולן, כדי שמי שהרג בשוגג יוכל לברוח לשם ולהינצל. לאחר מכן חוזר משה ומזכיר לעם את עשרת הדברות בשנית, כמעט באותה לשון שנאמרה בהר סיני, כדי לחזק את הברית בין העם לה'.

השיא הגדול של הפרשה הוא קריאת שמע, אחד הפסוקים המפורסמים והחשובים ביותר בכל התורה: 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד'. מיד אחריו מופיע 'ואהבת', שבו אנו מצווים לאהוב את ה' בכל ליבנו ונפשנו ומאודנו, וללמד את הדברים לילדינו, וממנו לומדים גם את מצוות התפילין והמזוזה.

בסוף הפרשה משה מזהיר את העם שכשייכנסו לארץ טובה ורחבה ויתמלאו בשפע, הם לא ישכחו את ה' ולא ילכו אחרי אלוהי העמים סביבם. הוא מבטיח שאם ישמרו את התורה יזכו לחיים טובים וארוכים בארץ, אבל אם ישכחו את ה' יגלו ממנה. פרשה מלאה באהבה, אזהרה ותקווה.