בא

📜 סיפור הפרשה

פרשת בא ממשיכה את סיפור עשר המכות במצרים. השם שולח את משה אל פרעה שוב, ושלוש המכות האחרונות והקשות ביותר מגיעות אחת אחרי השנייה. תחילה מכת הארבה, שכיסתה את הארץ ואכלה כל עשב ירוק שנשאר, עד שלא נותר כלום מיבול מצרים. פרעה כמעט משלח את העם, אך ברגע האחרון לבו מתקשה שוב.

לאחר מכן באה מכת חושך. חושך כבד, שאפשר כמעט למשש אותו, מכסה את כל מצרים שלושה ימים. המצרים לא יכולים לראות זה את זה ולא זזים ממקומם, אבל בכל מקום שבו גרו בני ישראל היה אור. כך רואים איך השם עשה הבדל בין מצרים לבין עמו.

אז אומר השם למשה ולאהרן על המכה העשירית והאחרונה, מכת בכורות. לפני שהיא מגיעה, נותן השם לבני ישראל את המצווה הראשונה שלהם כאומה, קידוש החודש, כדי שידעו איך לספור את הלוח העברי. הוא גם מצווה אותם לקחת שה, לשמור אותו, ואז לשחוט אותו כקורבן פסח, ולשים מדמו על המשקופים. משום כך נקרא החג פסח, כי השם פסח על בתי בני ישראל.

בחצות הלילה מכה המכה בכל בכור במצרים, אך בתי בני ישראל שסומנו בדם ניצלים. פרעה נשבר סוף סוף ואומר למשה לקחת את העם ולצאת מיד. בני ישראל יוצאים במהירות כה רבה שהבצק שלהם לא מספיק לתפוח, ולכן הם אוכלים מצה, לחם בלי שאור, שאותו אנחנו עדיין אוכלים בפסח היום.

הפרשה מסתיימת במצוות חשובות הבאות מיציאת מצרים, ובהן לספר את הסיפור לילדינו, מצוות תפילין כאות ליציאת מצרים, ומצוות פדיון הבן, פדיית בן בכור, על שום שהשם הציל את בכורות ישראל. התורה מספרת שבני ישראל היו במצרים ארבע מאות ושלושים שנה לפני שהגיעה סוף סוף הגאולה הגדולה הזאת.