תצוה

📜 סיפור הפרשה

פרשת תצוה פותחת בציווי מיוחד: בני ישראל התבקשו להביא שמן זית זך וכתית, כדי להדליק בו את המנורה במשכן בלי הפסקה. אהרן הכהן היה צריך לערוך את הנרות מערב עד בוקר, כדי שיהיה 'נר תמיד' תמיד דולק לפני ה'.

בפרשה הזו ה' בוחר את אהרן ואת ארבעת בניו להיות כהנים שישרתו במשכן. זהו הרגע שבו נולדת הכהונה בעם ישראל. כדי שיוכלו לשרת בכבוד, ה' מצווה לתפור להם בגדים מיוחדים ויפים, 'לכבוד ולתפארת'.

לכהן הגדול היו שמונה בגדים מיוחדים: האפוד, החושן, המעיל, הכתונת, המצנפת, האבנט, הציץ ומכנסי הבד. על כתפי האפוד היו שתי אבני שוהם, ועליהן חקוקים שמות שנים עשר שבטי ישראל, כאילו אהרן נושא את כל העם על כתפיו.

על החושן, חושן המשפט, היו שתים עשרה אבנים יקרות, אבן לכל שבט. בתוך החושן הונחו האורים והתומים, שבעזרתם יכול היה הכהן הגדול לקבל תשובות מה'. סביב שולי המעיל תלו פעמוני זהב ורימונים, כדי שקולם יישמע כשהכהן הגדול נכנס ויוצא מהקודש. על מצחו ענד הכהן הגדול ציץ זהב ועליו נכתב 'קדש לה''.

בסוף הפרשה מתוארת חנוכת אהרן ובניו לכהונה, טקס שנמשך שבעה ימים, ובו הביאו קרבנות מיוחדים. הפרשה מסתיימת בציווי לבנות מזבח קטן לקטורת, שעליו יקטירו אהרן ובניו קטורת בכל בוקר וערב, לפני ה'.