סבלנות: עוצרים, נושמים, בוחרים
שאלות לשולחן השבת
- מתי השבוע הרגשת שהסבלנות שלך נגמרה? מה קרה רגע לפני?
- איך הגוף מרגיש כשהכעס מתחיל? איפה מרגישים אותו?
- מה עוזר לך להירגע: נשימה, חיבוק, לצאת רגע מהחדר, או משהו אחר?
לגדולים: הלל הזקן לא כעס, גם כשאיש צעק בפתח ביתו שוב ושוב בערב שבת. האם להיות סבלני אומר שצריך לשתוק תמיד? מה ההבדל בין סבלנות לבין לוותר על מה שחשוב?
מה בוחרים? משחק קלפי המצבים (12 דקות)
לפני שבת
- לפני שבת: מדפיסים את דף הקלפים, רצוי על נייר עבה.
- לפני שבת: גוזרים לאורך הקווים ומקפלים כל קלף לאורך קו האמצע, כך שהמצב בצד אחד והאפשרויות בצד השני.
- לפני שבת: מניחים את הקלפים המקופלים בקערה, במקום שיהיה בהישג יד ליד שולחן השבת.
בשבת, ליד השולחן
- מדגימים יחד את שלושת הצעדים: מניחים ידיים על השולחן (עוצרים), שואפים ארוך ונושפים לאט (נושמים), ושואלים בקול: מה אפשר לעשות עכשיו? (בוחרים).
- ילד שולף קלף מהקערה ומקריא את המצב. לילדים שעוד לא קוראים, הורה מקריא.
- לפני שפותחים את הקלף, כולם עוצרים ונושמים יחד.
- פותחים את הקלף וקוראים את שלוש האפשרויות. כל אחד מצביע באצבעות: אצבע אחת לאפשרות א, שתיים לאפשרות ב, שלוש לאפשרות ג. מי שרוצה מסביר למה בחר.
- שואלים: יש למישהו רעיון סבלני אחר, אפשרות ד? כל רעיון טוב מקבל אגודל למעלה מכל השולחן.
- ממשיכים עד שהקלפים נגמרים, או עוצרים קודם. עדיף לסיים כשעוד נהנים.
בשולחן השבת, כל אחד במשפחה בוחר תגובה סבלנית אחת מהקלפים, או רעיון משלו, לרגע שקורה לו הרבה. עד שבת הבאה, מנסים אותה לפחות פעם אחת. בשבת הבאה כל אחד מספר: מתי ניסיתי, ומה קרה.
קלפי מצבים: מה בוחרים?
עוצרים, נושמים, בוחרים: שלושה צעדים קטנים לרגעים שמוציאים אותנו מהכלים.
✂ גוזרים לאורך הקווים המקווקווים ומקפלים כל קלף לאורך הקו האמצעי, לפני שבת.
חיכיתי הרבה זמן לנדנדה בגינה. בדיוק כשהגיע התור שלי, אחותי הקטנה רצה ועלתה עליה לפניי.
א. לצעוק "זה לא פייר!" ולמשוך אותה. ב. לבקש: "עכשיו התור שלי, את אחריי." ג. לספור יחד עד עשרים ואז להתחלף.
בניתי מגדל קוביות גבוה, הכי גבוה שבניתי אי פעם. פתאום הוא התמוטט, וכל הקוביות התפזרו על הרצפה.
א. לבעוט בקוביות. ב. לעצור, לנשום ולבנות מחדש עם בסיס רחב יותר. ג. לבקש ממישהו לבנות איתי יחד.
חזרתי מבית הספר עם בטן ריקה. הריח מהמטבח נפלא, ואמא אומרת: "עוד עשר דקות."
א. לשאול כל דקה: "נו, כבר?" ב. לעזור לערוך את השולחן. ג. לשחק משחק ניחושים עד שהאוכל מוכן.
ציירתי ציור שהשקעתי בו המון. ממש בסוף נשפכה עליו כוס מים, והצבעים נמרחו.
א. לקמט את הדף ולזרוק אותו. ב. לחכות שיתייבש ולראות מה אפשר להציל. ג. להפוך את הכתם לחלק מהציור.
שיחקנו במשחק קופסה, והייתי ממש קרוב לנצח. ברגע האחרון אחי עקף אותי וניצח.
א. להפוך את הלוח. ב. לומר "כל הכבוד" ולבקש עוד סיבוב. ג. לצאת לרגע, לנשום, ולחזור לשולחן.
ממהרים לבית הספר. ניסיתי לקשור את השרוכים, והקשר נפתח שוב ושוב.
א. לזרוק את הנעל. ב. לנשום ולנסות עוד פעם, לאט. ג. לבקש עזרה: "אפשר להראות לי שוב איך?"
קלפי מצבים: מה בוחרים?
עוצרים, נושמים, בוחרים: שלושה צעדים קטנים לרגעים שמוציאים אותנו מהכלים.
✂ גוזרים לאורך הקווים המקווקווים ומקפלים כל קלף לאורך הקו האמצעי, לפני שבת.
עמדנו בתור ארוך במכולת, והתור כמעט לא זז. הרגליים עייפות, ומשעמם לי.
א. לשאול שוב ושוב: "מתי כבר?" ב. לספור כמה תפוזים יש בארגז. ג. לשחק עם אמא "אני רואה משהו בצבע..."
ישבתי לקרוא ספר בשקט. אחי הקטן קפץ עליי, משך בספר ושאל שאלות בלי הפסקה.
א. לדחוף אותו. ב. לומר לו: "עוד שתי דקות נשחק יחד." ג. לתת לו ספר משלו לשבת לידי.